Over the course of my eight weeks in Ethiopia, I delivered three slideshow lectures at the architecture department of the University of Addis Ababa. I did this not for any financial compensation, but rather in the hopes that I would plant radical ideas on Abyssinian soil. Evidently, my tireless efforts paid off, because April 8, 2006, saw the first-ever City Repair-inspired placemaking project in Africa. The graduating students already had it in their minds to leave some kind of legacy behind on the building technology campus. The suggestion of a cob bench construction was warmly received, and in my last three days in the country, I facilitated the design/build of a mud loveseat for two by several dozen students. As the photos below show, the project was a complete success.

במהלך שמונת השבועות שלי באתיופיה, העברתי שלוש הרצאות מלוות בשקופיות במחלקת האדריכלות של אוניברסיטת אדיס אבבה. לא עשיתי זאת תמורת תגמול כספי כלשהוא, אלא בתקוה שכך אשתול רעיונות רדיכליים באדמה האביסיאנית. העובדה שב-8באפריל 2006 התחיל הפרויקט הראשון של יצירת מקום בהשראת התנועה לתיקון הערים באפריקה, מוכיחה שמאמצי הבלתי נלאים לא היו לשווא. הסטודנטים הבוגרים כבר חשבו לפני כן להשאיר את חותמם על הקמפוס לטכנולוגית בנייה. ההצה לספסל קוב התקבלה בחום, ובשלושת הימים האחרונים שלי במדינה, הנחתי את תכנון / בניית מושב האוהבים הזוגי מבוץ שבוצע על ידי כתריסר סטודנטים. כפי שמראות התמונות להלן, הפרויקט הוכתר בהצלחה.

We held an impromptu design competition among the participants to determine what we wanted the bench to look like, and then voted on the different designs. Zelalem's model was chosen because it was possible to execute in a short amount of time, but it was still sexy enough to stand out from the pack. Once the basic design was decided upon, we got to work in a major way. If you have an image of an African architecture school being any less advanced than an American one, let me at once dispel these thoughts from your mind. These students commonly use computers and do a lot of drafting and model-building, just like their Canadian counterparts. But they put down their mice, got out from behind their desks, and weren't afraid to get real muddy for the cause.

הכרזנו על תחרות עיצוב מאולתרת בין המשתתפים כדי להחליט איך אנחנו רוצים שיראה הספסל ואז בחרנו בין העיצובים השונים. המודל של זלאלם נבחר משום שניתן היה לבצע אותו בזמן קצר, אך עדיין היה מספיק סקסי בשביל לבלוט בשטח. ברגע שנבחרה הדוגמא, התחלנו לעבוד ברצינות. אם נדמה לבם שבית ספר לאדריכלות באפריקה אינו מתקדם כמו מקבילו באמריקה, תנו לי לשחרר אתכם ממחשבות אלה. הסטודנטים פה משתמשים במחשבים באופן רגיל, משרטטים ובונים מודלים בדיוק כמו עמיתיהם הקנדיים. הם הניחו לעכברים, עזבו את השולחנות ולא היססו להתלכלך בבוץ למען המטרה.

In fact, the students really took to the cob. I have some incredible video footage of the predictable mudball fights, mudpile tackles, and general mud mayhum. Many of them have expressed great interest in the potential project at Awra Amba for a year from now. It would be an excellent opportunity to learn so much from each other, for us to not only build a change, but to be the change we want to build. Now that I have returned to my Middle Eastern perch, I intend to spend the next several years creating a Canaanite culture for natural building. But I hope that my example of "Have Mud, Will Travel" will inspire some other traveling preachers and practitioners of natural building to spread seeds of art and ecology far and wide. Viva City Repair Addis Ababa! Viva Cob!

למען האמת הסטודנטים התלהבו מהקוב. יש לי כמה קטעי וידאו מדהימים של קרבות כדורי הבוץ להם ניתן היה לצפות בהזדמנות כזו, כמו גם של משחקים אחרים בבוץ ובלגן כללי. רבים מהם הביעו התעניינות בפרויקט האפשרי באוורה אמבה בשנה הבאה. זו תהיה הזדמנות נפלאה ללמוד המון באופן הדדי, בשבילנו לא רק לבנות משהו שונה, אלא להיות השינוי שאנחנו רוצים לבנות. עכשיו שחזרתי לקן המזרח התיכוני שלי אני מתכוון להקדיש משפר שנים ליצירת תרבוץ כנענית לבנייה טבעית. אבל אני מקוה שהדוגמא שנתתי במסע שלי "יש לי בוץ, אני אנדוד" תעודד עוד מטיפים נודדים ובנאים טבעיים לפזר את הזרעים של אמנות ואקולוגיה ברחבי העולם. לחיי תיקון העיק באדיס אבבה! לחיי הקוב!